חמישה חומשי תורה – נוסח שומרון ונוסח המסורה

חמישה חומשי תורה – נוסח שומרון ונוסח המסורה | פתח דבר

מהדורה חדשה זו של תורת השומרונים עומדת על אחד מכתבי היד העתיקים, הוא כתב היד “שכם 6” אשר הועתק בשנת 1204 למניין האומות.

במעשה המהדורה ביקשנו לא רק להציג את תורת שומרון כדיוקה כי אם גם להעמידה מול נוסח המסורה ולהראות לקורא את המבדיל בין השתיים. מהדורות משוות את שני הנוסחים כבר ראו אור, אלא שזו שונה מהן בעיקר בשניים.

האחד – כאן לא הוצגו בדרך אוטומטית כל חילופי הכתיב באשר הם, כי אם נתבררו ונשקלו ובסופו של דבר הובלטו רק המקומות שעולה מהם הבדל מהותי בין שתי המסורות, כמוסבר בפירוט במבוא הפותח מהדורה זו. הבדלי כתיב לא הובלטו, גם מפני שכתבי היד השומרוניים אינם אחידים בכתיבם וכל הבלטה תהא מייצגת את מנהג סופרו של כתב היד הזה לבדו. הואיל ושני הנוסחים עומדים זה מול זה, יכול הקורא להבחין בכל ההבדלים, גם אם לא הובלטו בגופן מיוחד. לא הובלטו ולא סומנו הבדלי דקדוק בין העברית העולה מנוסח המסורה לבין העברית העולה מקריאת השומרונים בתורתם. הללו אינם עומדים במרכז עניינו של המבקש לעמוד על תווי פניהם של שני הנוסחים, ומכל מקום עומד לרשותו ספר הדקדוק המופתי של ז’ בן־חיים השופך אור על עברית השומרונים ועל ההבדלים שבינה לבין דקדוק לשונם של בעלי המסורה.

השני – לראשונה נתבררו דרך שיטה ההבדלים המהותיים שאין הכתיב מגלה ורק ניתוח קריאת השומרונים חושף אותם. מילים שכתיבן בשתי המסורות זהה אך מסורת קריאת השומרונים מלמדת כי שונות הן סומנו בסימן מיוחד ונדונו בפירוט במדור ההערות שהוצב בסוף הטקסט. גם דרכנו זו מוסברת בפירוט במבוא.

כמו כן השווינו קריאתה של כל מילה אל הכתיב שלה בכתב היד. במילים רבות אין שני אלה עולים בקנה אחד. את כל המילים האלה ריכזנו בנספח מיוחד ואת עיקר המסקנות העולות מן הממצאים הללו הצגנו במבוא.

שלא כבמהדורות קודמות, הוצגו כאן כל המקומות שבהם הפסקי קריאת השומרונים – “עמידות” – שונים מחלוקת הפסוקים המוצגת בנוסח המסורה. כל המקומות הללו סומנו בטקסט עצמו, כמוסבר במבוא, וכן רוכזו ברשימה נפרדת שבסוף הספר.

כידוע נוסח שומרון ניכר גם בתוספות ובהרחבות. הללו סומנו בגוף הטקסט, וגם אותן ראינו לרכז בנספח מיוחד לתועלתו של הקורא.

מלאכה זו, לא לבדנו טרחנו בה, ועתה אנו מבקשים להודות למוסדות ולאישים אשר סייעו בידנו להגיע עד הנה.

ראשית תודתנו נתונה לספריות שמאוצרותיהן לקחנו כדי להוציא לאור את התורה הזאת: ספריית האוניברסיטה של קמברידג’, הספרייה הציבורית של סנקט פטרבורג, ספריית בודלי באוקספורד, הספרייה הבריטית, ספריית טורינו וספריית האוניברסיטה של פרינסטון.

שלמי תודה לכהן הגדול המנוח של עדת בני ישראל השמרים, הנכבד יוסף בן אב חסדה בן יעקב, שנתן ברכתו לפרסום הקודם של כתב יד שבאוצר הכנשה של שכם.

לעזרה רבה זכינו מבית ההוצאה של אוניברסיטת תל־אביב, שכיבדנו באכסניה שלו. מהדורה זו מתפרסמת בזכות יזמתו של מנהל ההוצאה לאור, פרופ’ אביעד קליינברג. הוא עודדנו ותמך בכל לב בכל מעשה ממעשינו. סייעה בידנו ברוח טובה ובעבודה נאמנה גב’ ריבי פרלמן־שריד, ואת כל מלאכת עיצובו הנאה של הספר נטלה על כתפיה גב’ שפי פז. לכולם נתונה תודתנו. את המבוא קראו והגיהו ד”ר אורי מור וגב’ אלינה טרשין. הערותיהם הסירו כמה וכמה שגגות שיצאו מתחת ידנו.

ותודה גדולה מכל תודה חבים אנו לידידנו היקר, ישראל בן גמליאל צדקה הצפרי ז”ל, שומרוני דגול בחולון, שלא מנע ממנו את עצתו הטובה. הוא הגיה את הכתוב, וחזר והגיה, ובעיצומה של מלאכת הקריאה האחרונה נפטר לבית עולמו. אנו מקדישים לו חיבור זה בהוקרה ובאהבה.

אברהם טל ומשה פלורנטין
אוניברסיטת תל־אביב, סוכות תשע”א

מתוך המבוא: תורת משה כנוסח שומרון

א. מאימתי ידוע נוסח שומרון
בימים רחוקים מאוד נתפלגו המאמינים בתורת משה, ואף שאלה ואלה החזיקו בקנאות באותה תורה, הנה דרכי המסירה נפרדו גם הן, ונתרחקו תורת היהודים ותורת השומרונים זו מזו באלפי פרטים. מקצתם נוגעים לאמונות ולדעות, חלקם להתפתחות הטעם הספרותי, הלשון העברית, דקדוקה ותחבירה, ורוב רובם למנהגי מסירה שנשתנו אף הם במרוצת הדורות. לבסוף נמצאו יהודים ושומרונים מחזיקים באותה תורה סדורה בשני נוסחים נבדלים.

החומש השומרוני היה ידוע בייחוד נוסחאותיו גם ליהודים וגם לנוצרים עוד בתקופה העתיקה. חז“ל מזכירים אותו אגב ביקורת, לפעמים אירונית. ספרי דברים, פסקא נו, מוסר את דברי ר‘ אלעזר ברבי יוסי, איש המאה השלישית למניין האומות, המתרעם על השומרונים אגב לגלוג על שהוסיפו “מול שכם“ בדב‘ יא 30 בלא צורך, הואיל ועל פי המידות שהתורה נדרשת בהן מובן הדבר מאליו:

אמרתי להם לסופרי כותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם “אצל אלוני מורה שכם“. אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים. שנאמר “הלא המה בעבר הירדן וגו’ אצל אלוני מורה“ (דב‘ יא 30) ולהלן הוא אומר:”ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה“ (בר‘ יב 6). מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם.

בתלמוד הירושלמי, סוטה פרק ז, הלכה ג (דפוס ונציה דף כא, טור ג), מושמים הדברים בפי ר‘ אלעזר בר‘ שמעון, בן המאה השנייה:

נומיתי לסופרי כותיים. זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמיכם כלום שהכתבתם בתורתכם “אצל אלוני מורא שכם“. והלא ידוע שהוא שכם. אלא שאין אתם דורשין לגזירה שוה ואנו דורשין לגזירה שוה. נאמר כאן אלוני מורה ונאמ‘ להלן אלוני מורה. מה אלוני מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם.

ובמסכת יבמות פרק א, הלכה ד (דפוס ונציה דף ג, טור א) מביא הירושלמי את דברי ר‘ שמעון בן אליעזר הקובל על הכותים שאינם מבינים את ה“א המגמה ומפרשים בדב‘ כה 5 החוצה כשם תואר ‘החיצונה’ ולא כביטוי אדוורביאלי ‘לחוץ’ 1. גם בימי הביניים הוזכרה תורת השומרונים כאן וכאן.

ר‘ אברהם אבן עזרא, בן המאה הי“ב, שנדד בארצות רבות, נודע לו משהו על התורה של השומרונים. במבוא לפירושו למגילת אסתר בעניין העובדה שבמגילה לא נזכר שם האלהים, הוא כתב כך:

והם (ז“א הפרסיים) היו עובדי ע“ז והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כאשר עשו הכותים שכתבו בראשית ברא אלהים ברא אשימא .

לראב“ע נודעה הגיית השם המפורש בפי השומרונים sema , והיא הצורה הארמית, המקבילה לכינוי העברי שבפי היהודים “השם“. אלה ואלה נקטו “שם“ כדי להימנע מלבטא את השם באותיותיו 3. הוא ייחס להגיית השם המפורש את הכתוב במל“ב יז 30-29 בדבר העמים שמלך אשור הגלה אל ארץ שומרון: “ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו בבית הבמות אשר עשו השמרנים גוי גוי בעריהם אשר הם יושבים שם. ואנשי בבל עשו את סכות בנות ואנשי כות עשו את נרגל ואנשי חמת עשו את אשימא“.

גם יהודים אחרים מזכירים את השומרונים, אבל לא את נוסח תורתם: ר’ בנימין מטודלה, בן המאה הי“ב, בעל “מסעות בנימין“, וכן אשתורי הפרחי, בן המאה הי“ד, בעל “כפתור ופרח“, ר‘ עובדיה מברטנורה, בן המאה הט“ו, ואחרים. מעניינת עדותו של הרמב“ן המספר באחת מאיגרותיו כך :

ברכני ה’ עד כה, שזכיתי ובאתי לעכו, ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים, כמו שמוזכר במסכת סנהדרין.

מי שעסק במישרין בכתב השומרוני היה ר‘ עזריה מן האדומים בספרו “מאור עינים“, שנדפס לראשונה במנטובה בשנת 1575 . בספר זה עוסק המחבר בשאלות רבות מתחום חכמת ישראל ובין שאר נושאיו הכתב השומרוני. זו הפעם הראשונה שנדפסו בספר עברי אותיות שומרוניות. הוא אף השווה את נוסח שומרון לנוסח המשתקף בתרגום השבעים, וכך הוא כותב בחלק ג‘, “אמרי בינה“, פרק נו :

נתחיל ללמוד צורת האותיות, ולא בכתב שלנו אבל באותו שקראוהו ז“ל פ“ג דמגילה (ח ע“ב) ופ“ב דסנהדרין (כא ע“ב) כתב עברי היינו של בני עבר הנהר אשר תיארוהו ג“כ כתב ליבונאה ופרש“י אותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ובמזוזות הנהוג אצל הכותיים שהם השומרונים. גם הרמב“ם ז“ל בפרוש ידים פ“ד כתב עליו שהוא הנהוג אצל העם הנקראים אלסאמירה, היינו שומרון. והנה מה שראיתי בקונטרס איש אמונות מארץ הצבי אשר כתב אותו מידו אל הרב פתחיה ידא מספוליטי בלמדו אותו גם הלשון הערבי והר“ר משה הרופא בנו הראהו לי בעיר פירר“ה וגם לפי מה שאחר הן בעיר מנטוב“ה המשכיל ר‘ שמואל מארלי הראה לי בקונטרס מהלך הגאון הר“ר משה באסולה ז“ל לארץ הקדש והחדושים אשר ראה במהלכו ההוא כתיבת יד הגאון הנז‘ ממשי וכן עוד לפי מה שהראני שמה מנטוב“ה המשכיל ר‘ ראובן מפירושה בנוסח מסר לו אחד מחכמי הנוצרים בעיר בולוני“יא כפי מה שמצא בספר קדמון נאמן אצלם: האלפא ביתא שומרונית זו היא צורתה…

כנגד האשמות היהודים האשימו חכמי השומרונים את היהודים שהם מחזיקים בתורת שקר. בחיבור שומרוני מימי הביניים כתוב ערבית, המכונה “ספר יהושע“, מסופר על ויכוח לפני נבוכדנצר בין סנבלט נציג השומרונים ובין זרובבל נציג היהודים. סנבלט הצליח לשכנע את המלך שהיהודים זייפו את התורה כדי לטשטש את קדושת הר גריזים. השומרונים מצאו עניין רב בחילופים בין שני הנוסחים והרבו לעסוק בהם. הם לא היססו להעמיד את הנוסח שלהם מול הנוסח היהודי, טור נגד טור, ואף חיברו חיבורים המעמידים על הבדלי הנוסח, רשימות של חילופים כפי שהם נראו להם.

המלומדים הנוצריים בני הזמן העתיק הכירו את נוסח שומרון, והוא נזכר בספרות אבות הכנסייה.

[..]

מי ששם קץ לפולמוס בדבר קדמותו ואופיו של נוסח השומרונים היה המלומד הגרמני וילהלם גזניוס (Wilhelm Gesenius). בחיבורו De Pentateuchi samaritani origine, indole et auctoritate, commentatio philologico-critica, Halle 1815 הוא שקל את החילופים ומיינם בשמונה סוגים (עמ‘ 46), שהובילוהו למסקנה שנוסח השומרונים יסודו בטופס עממי, שנעשו בו מעשי שיפור והתאמה לדרכי העדה ולאמונותיה ודעותיה. לדעתו, תוצאת הפעולה היא טקסט שסולקו ממנו הביטויים המסובכים ותוקנו בו טעויות של לשון והורכבו בו עניינים המיוחדים לאידיאולוגיה של העדה. עם שיש בחיבור טעויות העולות מן ההכרה המוגבלת של נוסח השומרונים בראשית המאה הי“ט, מעלתו בהעמדת המחקר על יסודות הביקורת הפילולוגית המשוחררת מפניות. אף שהכול הכירו בתרומתו העצומה של גזניוס להבנת דרכו של נוסח השומרונים, הנה קמו עוררים על המסקנה העולה מניתוחו, היינו שנוסח השומרונים הוא נוסח משני לעומת נוסח המסורה. מן הבולטים בהם היה אברהם גייגר. הוא קיבל חלק ניכר מן הראיות של גזניוס והודה בשינויים הרבים שנעשו בנוסחו, אך חלק עליו בעניין המעמד ההיסטורי של נוסח זה וטען לעתיקותו המופלגת, העולה לפעמים על זו של נוסח היהודים. מן הדמיון שלו לנוסחאות רבות של תרגום השבעים ומן הנאמר בספרות התלמוד למד גייגר שנוסח השומרונים הוא גרסה עתיקה, שהייתה לה בשעתה תפוצה כללית.

כמאה שנים אחרי גזניוס נדרש פ‘ קאלה (Paul Kahle) לנושא הזה ועד מהרה הגיע לכלל דעה שהנוסחים הנתונים, היהודי והשומרוני, נתפתחו משני טיפוסי טקסט שנתקיימו בתקופה העתיקה. אחד היה מטופח, אקדמי באופיו, ובו לא מעט צורות מיושנות, קשות להבנה, וביטויו בנוסח המסורה. השני הוא טקסט אחר, שהשומרונים אימצו. הוא משמר גרסאות קדומות, הדומות לגרסאות תרגום השבעים, ספר היובלים, ספר חנוך והמובאות מן התורה שבברית החדשה, ועם זאת הוא פשוט מנוסח המסורה ובהיר ממנו מפני השינויים שנעשו בו והתוספות שנוספו אליו. כל אלה עשו אותו לנוסח עממי .(Vulgartext) לבד מן השינויים האידיאולוגיים שבו, הוא נראה לעין כפישוט עממי של טקסט מקודש. הדבר בולט במיוחד בדקדוקו הפשוט ובאוצר המילים שלו המתרחק מן הייחודי ומן הנדיר. התיאוריה הזאת נתקלה בהתנגדות רבה אך הצליחה לשכנע רבים, שלימים יצרו מין “אסכולת קאלה“.

גילוי קטעי תורה במערות ים המלח עורר חוקרים להידרש מחדש לנוסח השומרונים. פ‘ קרוס (Frank M. Cross) הגיע לכלל דעה ששלושה טיפוסים “לוקאליים“ של התורה התקיימו באותה העת: א) תרגום השבעים, המייצג טיפוס שהתפתח במצרים; ב) נוסח השומרונים, המייצג מסורת ארץ ישראלית של התורה; ג) נוסח המסורה, שהוא פרי של השתלשלות שחלה בבבל 27 . ב‘ ולטקה (Bruce K. Waltke) נטה אף הוא לחלוקה לשלושה טיפוסים של המקרא, כדרך שחילק קרוס, ודייק: “בנוסח השומרונים נעשתה מודרניזציה על ידי החלפת צורות ומבנים עבריים ארכאיים בצורות ומבנים בני תקופת לשון מאוחרת יותר“. התיאוריה של המודרניזציה מסבירה מדוע לא עשו להם השומרונים תרגום ארמי לתורה במאות הראשונות למניין האומות, בשעה שהיהודים טרחו לעשות תרגום ארמי. השומרונים לא נזקקו לתרגום, מפני שתורתם הייתה עשויה ללשון תקופתם ולהבנת דורם. לעומתם היהודים דבקו בנוסח הנמסר להם מדורי דורות על לשונו הגבוהה, על הארכאיזמים שלו ועל דקדוקו הישן, שלא היו עוד תקפים בעברית שהם דיברו בימי הבית השני. להכניס חידושים בטקסט הזה לא יכלו או לא רצו מפני קדושתו היתרה. קיימו אותו אפוא כמות שהוא נתון, ועם זאת עמדו היהודים ועשו לעצמם תרגום ארמי שישמש מודרניזטור של הטקסט המקודש.

אכן נחשפו במגילות ים המלח קטעים אחדים של התורה, שדמיון להם עם נוסח השומרונים. אחד מהם, קטע של שמות לב, אף נכתב בכתב העברי הקדמון וזכה להדים רבים. [..]

* הערות הושמטו מגרסת המבוא המובאת כאן.