על הספר המחברים מתוך הספר ביקורות ועוד עטיפת הספר

סוף הסיפור

59.00 

משמעות, זהות, זיקנה טובה גמליאל

אני מתחיל לחיות רק כאשר אני רואה אני את עצמי כמת”, אמר רוסו. היש אדם אשר אינו מדמה את שעת מותו? היש אדם שבחייו אינו מודע לקיומו של הקץ הקרב והולך? אבל בחברה המודרנית המוות מודחק ומוכחש. מה אנו יודעים על ההתנהגות האנושית בקרבת המוות? כיצד מתמודדים בני אדם עם הקרבה אל הסוף? שאלת מעמדו של האני נוכח מותו עומדת במרכז הספר.

זהו סיפורה של אתנוגרפית. הוא מתאר את “תרבות המוות” של דירי בית אבות. הקורא מוזמן למסע במחוזות שבהם תודעת הסוף אינה נתנת עוד להדחקה, למסע ב”תחנה האחרונה”. בניגוד למה שהיינו מצפים,, תרבותם של דיירי בית האבות אינה מבטאת תבוסתנות וחידלון. התרבות שהם בונים הנה רבת פנים, ומפתיעה בגילוייה החיוביים. סמליה ומשמעויותיה המעמיקים אצורים בדבריהם ובמעשיהם של זקנים, היכולים לשמש לנו כמראה. בתחנה הסופית נופלות רבות מן המסכות. לתחנה הזאת גם אנחנו נגיע. המחברת מתארת את חיי היומיום בבית הזקנים על אורותיהם וצלליהם ומנסה להבין מה נותן משמעות לחייהם, לסבלם ולמותם של בני אדם..

תוכן העניינים:

חיים חזן / בפתח הספר

הקדמה

מבוא
תמונות מגבהים שונים / מוזר: מושאי-מוות כנשואי פנים / מוּכר: מוות אנטי-הרואי / מוות כמדמנה תיאורטית / שדות החיים והמוות / מסע אתנוגרפי

פרק ראשון: בית-אבות
בית-אבות ודיירים / תרבות מוות / סדרי ארגון: ישן מפני חדש / דת

פרק שני: עבודת שדה
ישראל

פרק שלישי: נישול
נישול: מות העצמי

פרק רביעי: “חי-חי”: משחק
החייאה עצמית

פרק חמישי: “חי-מת”: היבדלות
שני מודלים: בריחה וחיסון / צעיר, זקן מדי, וחמלת המוות / תוויות כאתרי הגירה / צורות יש מאין

פרק שישי: “מת-חי”: הסתלקות
בשם החי / בדרך לאחרות עצמית

פרק שביעי: “מת-מת”: אֵבל
מראי מקום / בית תפילה / כבוד אחרון / ניחום אבלים

אחרית דבר: שדות המחיה של המוות
סולידריות של כבוד / מודל ארבעת השדות

הערות

ביבליוגרפיה

מחיר קטלוגי: ₪79 מחיר באתר: ₪59
לרכישת הספר יש לבחור מהרשימה בקישור הבא לרכישת הספר