מאה סיפורים חסר אחד

מאה סיפורים חסר אחד | הקדמה

במרכז הספר שלפנינו עומד קובץ בן תשעים ותשעה סיפורים, המתפרסם כאן במלואו לראשונה. על חשיבותו של קובץ האגדות עמד נחמיה בריל, שכבר בשנת 1889 פרסם תיאור של כתב היד שבו נעתק הקובץ, תוך דגש מיוחד על כמה מן הסיפורים שאת נוסחם העברי הדפיס ואף תרגם לגרמנית.

ריכוז כה גדול ועשיר של סיפורי עם מתקופה רחוקה, הוא אוצר נדיר שיש לאמצו ולהקדיש לו תשומת לב מיוחדת. אני רואה בספר הנוכחי פרק המשך לספרי הקודם ‘כמרגלית במשבצת: קובץ הסיפורים העברי בימי הביניים’ (תשס”ד), שבו הוקדש פרק לכל אחד מקובצי הסיפורים העבריים המרכזיים מתקופת ימי הביניים.

בצד ‘ספר המעשים’ מראשית המאה השלוש עשרה, הכולל שישים וארבעה סיפורים, המתואר שם בפירוט, יש לראות בקובץ הנוכחי את אחד מעמודי התווך של הסיפורת העברית בימי הביניים. אף שכתב היד שבו מועתק קובץ ‘מאה סיפורים חסר אחד’ (כפי שאני מכנה את הקובץ, או לשם הקיצור ‘מאה סיפורים’) הוא בן ראשית המאה השש עשרה, רוב סיפורי הקובץ, ובוודאי החשובים שבהם, נוצרו סביב שנת 1300 , כפי שאני מבקש להוכיח להלן.

חשיבותה של טענה זו מובנת מאליה: הסיפורים משקפים תנאי־חיים, מנטליות, מתחים ואינטרסים שרווחו בקרב הקהילות היהודיות באשכנז בשיאם של ימי הביניים. עם זאת ייחודם וחשיבותם של הסיפורים אינם מצויים רק בכך, כי על אלה שמענו ויודעים אנו מכתביהם של בעלי הלכה, פילוסופים, מיסטיקנים ובעלי המוסר של התקופה. חשיבותם של הסיפורים האנונימיים, המצויים לפנינו בנוסחאות רבות ושונות שבוודאי הילכו במסורות שבעל פה הרבה לפני שהועלו על הכתב כאן, היא שהם סיפורים שנוצרו או סופרו על ידי שכבות העם הרחבות.

לכן משקפים הם את עולמם, את דעותיהם, את חרדותיהם וציפיותיהם, ולאו דווקא של המלומדים והמנהיגים. בחקר התרבות היהודית של ימי הביניים נעדר כמעט לחלוטין הממד העממי המקיף את שכבות החברה הרחבות.

אני מבקש להציע את אוסף האגדות הגדול שלהלן כאחד מבסיסי הנתונים החשובים והעקרוניים להכרת החברה היהודית הרחבה והעממית.

עם כל זאת, וכפי שנוהג אני לומר לתלמידיי, פרקי המחקר והפרשנות שאני מציע לסיפורים ניתנים לדיון ולמחלוקת, לקבלה או לדחייה, אבל הטקסטים — לעולם עומדים. את עיקר חשיבותו של הספר רואה אני בפרסום קובץ הסיפורים הגדול — אולי קובץ הסיפורים העברי המקיף והחשוב ביותר בתרבות היהודית של ימי הביניים – שישמש מעתה, כך אני מקווה, מקור למחקריהם של חוקרי ספרות והיסטוריונים של ימי הביניים, פולקלוריסטים וחוקרי תרבות, חוקרי הלשון העברית והחברה היהודית, אך בעיקר לעיונם של כל מי שתרבות העבר היהודית קרובה ללבם.

כמה חוקרים של הסיפור העברי בימי הביניים עמדו על חשיבות הקובץ, ובעיקר התעניינו באוסף האגדות/השבחים הקדום ביותר הידוע לנו על אבות חסידי אשכנז, רבי שמואל ורבי יהודה החסיד. נחמיה בריל ויעקב מייטליס, וייבדלו לחיים ארוכים יוסף דן, שרה צפתמן ויוסף במברגר, קידמו בעבודותיהם את המחקר על קובץ הסיפורים. הפניות לפרסומים אלה נמצאות במהלך הדיון שלהלן, אך אני מבקש להודות לאחרונים אף כאן על תרומתם להבנתו ולמחקרו של קובץ הסיפורים החשוב.

כתב היד שבו כלול קובץ הסיפורים התגלגל בדרך שאינה ידועה לנו מגרמניה של המאה השש עשרה אל בית הספרים הלאומי בירושלים. על הרשות לעיין בכתב היד, ועל העזרה ומאור הפנים אני מבקש להודות לגב’ יעל אוקון, מנהלת מחלקת כתבי היד בבית הספרים הלאומי.

קפדנותה ובקיאותה יוצאות הדופן של תלמידתי עוה”ד שושי מלכי־ גמליאלי הסירו מספר זה שגיאות ושיבושים רבים. היא אף טרחה על המפתח הכולל. תודתי נתונה לה אף כאן.

ספר זה נתמך, לכל אורך המחקר והעבודה עליו, על ידי הקתדרה ע”ש צבי ושרה ברגר לחקר התרבות העממית היהודית באוניברסיטת תל־אביב. הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל־אביב השקיעה מאמץ רב כדי להקנות לספר זה תוכן וצורה נאים וראויים. על כך מבקש אני להודות, ובעיקר לרעי פרופ’ אביעד קליינברג מנהל הוצאת הספרים, על קריאתו הקפדנית והערותיו המחכימות.

תל־אביב, 2