על הספר המחברים מתוך הספר ביקורות ועוד עטיפת הספר

מקובל בלב הסערה

53.00 

ר' משה חיים לוצאטו יהונתן גארב

ר’ משה חיים לוצאטו (רמח”ל, 1707–1746?) היה מן הדמויות המשפיעות בעולם היהודי בעת החדשה. הוא עסק בדקדוק, בהיגיון, במוסר, במתודה תלמודית, בקבלה, ברטוריקה בשירה ובתאטרון.

לא הכל קיבלו את דרכו. רמח”ל עמד במרכז פולמוס כלל-אירופי וחלק מספריו הוחרמו. מבקריו האשימו אותו באורח חיים בלתי הולם, ביומרנות משיחית ואף בפעילות מאגית אסורה.

ואולם למרות הביקורת, נעשה רמח”ל לדמות מרכזית בחשיבה היהודית, שזכתה להערצת אישים כמו הגאון מווילנא והרב קוק. כתביו נלמדים כיום בישיבות ובאוניברסיטאות.

זהו ספר המחקר הראשון בעברית המיוחד לדמותו של רמח”ל והעיון המקיף הראשון בכל מרכיבי הגותו ודמותו. רמח”ל מוצג בספר בהקשר ההיסטורי-גאוגרפי שבו פעל – התרבות האיטלקית והאירופית במאה השמונה עשרה. מתוך הדיון המדעי עולה דמות חדשה של אחד מן המקוריים והמשפיעים שבהוגים היהודיים בעת החדשה.

תוכן העניינים

פתח דבר

פרק א: חייו ותקופתו של רמח”ל
1. מבוא
2. שיטת הספר ודרך הדיון
3. התחלות, מורים, מקורות ומקוריות
4. הפולמוס: המערכה הראשונה
5. השקט שבעין הסערה
6. הפולמוס: מערכה שנייה
7. עם שוך הסערה: אמסטרדם וארץ־ישראל
8. רמח”ל בראי תקופתו

פרק ב: החוויה המיסטית־התגלותית
1. חוויה והגות בעולמו של רמח”ל
2. הטכניקות
3. רמח”ל בתקשורת עם נשמות

פרק ג: מרכיבי הפולמוס
1. הפולמוס על אורחות חייו של רמח”ל
2. הפולמוס על החבורה
3. הפולמוס על המשיחיות
4. הפולמוס סביב חשד השבתאות

פרק ד: בין איטליה לאמסטרדם: ‘סוד ההנהגה’
1. הנהגה והיסטוריוסופיה
2. הנמשל בקבלת האר”י
3. תכלית העולם והאדם: שני המהלכים היסודיים
4. תיקון השכינה
5. היסטוריוסופיה ופרשנות: ספר ‘אדיר במרום’

פרק ה: תקופת אמסטרדם – הכתבים המתודיים
1. המתודה כעיקרון מארגן
2. הסדר
3. הקדמות וכללים
4. החכמה
5. העיון
6. הרטוריקה של רמח”ל
7. התלמוד וההלכה בעולמו של רמח”ל
8. ‘דרך תבונות’: מדריך ללימוד התלמוד
9. הכתיבה התאטרלית והספרותית

פרק ו: תורת המוסר
1. כיצד יש ללמוד את ספר מסילת ישרים
2. הקריאות הקבליות
3. מידת הזהירות
4. מידת הזריזות
5. מידת החסידות
6. מידת הענווה
7. מידת הקדושה
8. המוסר בעולמה של חבורת רמח”ל
9. לסיכום דמותו של רמח”

פרק ז: רמח”ל מדורו ועד דורנו
1. מבוא
2. החסידות
3. חוג הגר”א ותנועת המוסר
4. חוג ראי”ה
5. רמח”ל בדורנו ובדור הבא

כתבי רמח”ל – רשימה כרונולוגית
רשימה ביבליוגרפית
מפתח כללי

מתוך פתח הדבר לספר מאת יהונתן גארב: ראשית לימודי בתורת הקבלה הייתה בתקופת לימודיי בישיבה ה’ליטאית’ כנסת ישראל־חברון שבירושלים. באותם ימים, בשנות השמונים של המאה הקודמת, העיסוק בקבלה לא היה מקובל כלל בישיבות מסוג זה, וממילא לא היה לי רב או חבר שיסייע בידי להיכנס לעולם מורכב ומופלא זה, בישבי יום אחר יום, לפנות בוקר, ב’אוצר הספרים’, כפי שמכונה הספרייה בעולם הישיבות, ודווקא שם ולא בבית המדרש החשוף למבטו של ציבור הלומדים.

מסייע אחד היה בידי והוא ר’ משה חיים לוצאטו. דרך ספרי הכללים שלו עלה בידי לסדר את המבנה הסבוך של העולמות והפרצופים ואף למצוא לו פשר קיומי ומושגי. כלל הלומדים עסקו בספר המוסר שלו ‘מסילת ישרים’, ולעתים אף בספרי המחשבה הנעדרים שפה קבלית גלויה, ואחד מהם אף למדתי עם מי שלימים הפך לאחד מראשי תנועת המוסר בארץ.

אולם אני בחרתי לי את כתביו הקבליים. תוך זמן קצר הגעתי גם לכתבי המתלהבים ממשנה זו, כגון ר’ יהודה ליב בלוך, ולכתבי המסתייגים ממנה, כגון ר’ שלמה אלישיב (‘בעל הלשם’), הכול בתוך אותו עולם ‘ליטאי’ שבו היה מושבי בימי נעוריי.

לאחר מכן, במהלך שנות הלימוד והמחקר באוניברסיטה, עסקתי בקבלת הראשונים והאחרונים ונגעתי ברמח”ל רק בהקשרן של סוגיות אחרות, כגון תפישת כוח השפה או מקורותיו של ראי”ה קוק.

הפנייה המחודשת שלי לרמח”ל באה בעקבות מחקרי על העולם החרדי, שהחל בתשס”א, ושילב בין עיון בספרות הקבלה והמוסר הרחבה ההולכת ונכתבת בעולם זה בעשורים האחרונים, לבין ‘עבודת שדה’, הכוללת שיחות ולימוד עם מקובלים ובעלי מוסר. על אף שגישתי המחקרית, שהינה אוניברסליסטית אף ביחס למקובל במדעי היהדות, הייתה גלויה בפני המנהיגים החרדיים שעמם באתי בדברים, נתקלתי בפתיחות, בסקרנות ובגילוי לב.

יתר על כן, המגע עם יורשי העולמות הרוחניים שתרמו להתקבלות הגוברת של רמח”ל במאה האחרונה הביא לפתחי מסורות בעל־פה, שעל חלקן אוכל רק לרמוז כאן. חשיפה אינטנסיבית זו העמידה אותי מול הפער בין היקף העיסוק החרדי ברמח”ל, בשיעורים, בכתבים ובאתרי אינטרנט, ובין המיעוט היחסי בעיסוק בו בעולם האקדמי. מאז עבודתו החשובה אך הראשונית של ישעיה תשבי ז”ל, לא קם חוקר בכיר שיעסוק בדמות מרכזית זו בהיקף של ספר.

על אף שנכתבו כמובן מחקרים שונים ובהם תרומות חשובות, חובתי הביקורתית לומר שניתן למצוא בהם בעיות מהותיות, שתיחשפנה במהלך הספר. ממילא, חשתי ש’קנאת סופרים’ תרבה חכמה, ואל לנו להשאיר את אוצרות רמח”ל אך ורק בידי העולם החרדי, שמוסכמותיו חוסמות דיון חופשי בפומבי בסוגיות הרגישות העולות מחייו ומדרכו.

ברצוני להודות כאן מקרב לב לתלמידי החכמים הבקיאים ומעמיקים בתורתו של רמח”ל, על אף שרובם מעדיפים, מסיבות הקשורות למנהגים של עולמם, שלא להופיע כאן בשמם.

המלאי אזל